אני באה לפה פעם ראשונה לדיון כי אני רוצה להביא את הקולות של משפחות המילואים. אנחנו מלווים היום 40,000 משפחות ואני רוצה להזהיר מפני מפולת שלגים שאנחנו מתמודדים איתה. זה לא היה ככה בשנה הראשונה. בשנה הראשונה הייתה אנרגיה מאוד גבוהה וגם ברגע שניתנו כל מיני מענקים זה הצליח להחזיק את המשפחות עם הראש מעל המים, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו זה דברים שלא ראינו וחשוב לי להביא את זה לפה. ותיכף אני אדבר גם על הסעיפים שלגביהם זה רלוונטי. משפחות המילואים עצרו את החיים שלהם, הלכו ועכשיו הם כבר למעלה משנתיים ולפי הצבא הולכים להיות עוד שלוש שנים במילואים עצימים. אז מנסים להוריד קצת פה ימים, קצת שם ימים, אבל ברגע שמתחילים לדבר, כל ההורדה של ימים זה בהנחה שאין שום התחממות בשום גזרה. אני רוצה להביא כמה מקרים שהגיעו לפתחנו בזמן האחרון ואני חושבת שכדאי שתכירו. משפחה שהאבא חזר הביתה לא בקו הבריאות, הוא בבית מאזן, האמא לא מצליחה להחזיק מעמד יותר, גם היא קרסה רגשית והילדים מוצאים למסגרות חוץ ביתיות. זה אירוע מספר אחת, זה ביהודה ושומרון. אירוע מהדרום, משפחה מהדרום, הוא היה לו עסק קטן, העסק קרס, היא יש לה שני ילדים, היא פוטרה מהעבודה, היא לא הצליחה להחזיק מעמד, הצליחה לחזור לעבודה, עברה לידה שקטה, שוב לא יכלה להישאר במקום העבודה, אנחנו היום עוזרים בסכום של 800,000 שקל למשפחות מילואים בעזרה כלכלית. אנחנו עמותה, זה בנוסף למה שהצבא עושה. כשפנו אלינו מהקרן ואמרו שהם רוצים קרן פילנתרופית ואמרו שרוצים לעזור כלכלית למשפחות מילואים שיקרסו, אמרתי להם: איזה קריסה? זה היה לפי שנה וחצי, אני לא דמיינתי את מה שאנחנו רואים עכשיו. נמשיך הלאה, בני נוער. הרבה מהם הפכו להיות ילדים הוריים, הם לא מצליחים להחזיק את מה שבעצם המשפחה מצפה מהם לעשות, מה שהמדינה מצפה מהם לעשות, כי כשאחד ההורים לא נמצא ונמצא ולא נמצא המציאות שבני הנוער הצעירים האלה צריכים להחזיק על הגב – וסיפרה לי אמא, היא אמרה שביום האחרון של חנוכה יש קטע כזה שכותבים בקשות, אתה בטח מכיר את זה, בועז, כתיבת בקשות בנר האחרון של חנוכה, והיא אמרה: אני מתביישת לומר שפתחתי את הפתק של הבת שלי והבת אומרת אלוהים תיתן לי כוח לעשות את כל העזרה בבית שאמא מבקשת ממני לעשות ושאני לא אכעס כל כך על כל העזרה. זה מה שקורה כשאבא נמצא במילואים 400 יום. כשאנחנו מדברים על ילדים, אלו הילדים שלא מגיעים יותר לבית ספר, יש לנו התמודדות עם נשירה של ילדים מבתי הספר, בני נוער שלא מגיעים. יש לנו משפחות שמתפרקות, שיעור גירושין עצום. משפחות נורמטיביות לחלוטין, זה לא היה אתגר שהיה צריך לעמוד לפתחם אבל זה אתגר שעומד לפתחם וזו השדרה המרכזית של החברה הישראלית וזו השדרה שמחזיקה על הגב שלה את הכלכלה הישראלית. יש לנו פה למעלה את ועדת כספים, ועדת כספים מחלקת את הכסף של המדינה. אני פה כדי להתריע, לא יהיה כסף לחלק. זו השדרה המרכזית של החברה הישראלית, היא מחזיקה על הגב שלה את הכלכלה הישראלית והשדרה הזו לא מחזיקה מעמד. זה אפילו לא דיון עקרוני או שוויון, אני בכלל לא בדיון הזה, אני אומרת לכם שמה שעושים פה, אם לא יהיה גיוס מסיבי של עשרות אלפי חרדים לוחמים, לוחמים אמיתיים שישחררו את העומס ממשפחות המילואים זה לא יחזיק מעמד. מה אנחנו נגיד לילדים האלה יום אחד? למה הם היו צריכים לעשות את זה? למה? כי ממשלת ישראל לא הייתה מסוגלת לקבל את ההחלטה שצריכה להתקבל? זה לא משהו שאנחנו יכולים להחזיק אותו. חבר הכנסת ביסמוט, אני יודעת שאתם בדיונים הרבה זמן, היה לי מאוד חשוב לבוא לומר את זה, כי אני חושבת שיש פער גדול מדי בין הדיון שמתקיים פה, ואני רואה את החוק ואני רואה את סעיף 26כו1 ואני רואה את סעיף 26יג ואני רואה את סעיף 10 ואני רואה איך בסוף זה הופך להיות חוק שבסופו של דבר חרדים לא יתגייסו וגם אם יתגייסו הם לא יתגייסו לקרבי כי הם יתגייסו בגיל מבוגר יותר כשכבר יש ילדים וזה לא יעבוד. אני אומרת לכם שהילדים האלה של משפחות המילואים, שהזוגיות הקורסת של משפחות המילואים, של החרדה הרגשית, הם צריכים גיוס משמעותי, אחרת הדבר הזה לא יחזיק מעמד.

משפט אחרון, אתם לא תראו את המשפחות האלה פה, אלה משפחות שקרסו, משפחות שלא מצליחים להחזיק יותר, לא מנטלית, לא רגשית ולא פיזית, הם לא יהיו פה, אבל יום אחד הם והילדים ישאלו, איך נתנו לזה לקרות. אני מעריכה אותך ומוקירה אותך ואני יודעת שהלב שלך במקום נכון, יש פה מאות אלפי ילדים שמתמודדים עם דברים שהם לא צריכים להתמודד ואני מבקשת לרחם על ילדי הגן, לתת לילדים האלה לחיות חיים נורמליים כמה שאפשר בתוך המציאות הבלתי אפשרית. פשוט תדאגו לגייס, להגדיל את מצבת כוח אדם כדי להציל את הילדים האלה ולהציל את המשפחות האלה.